תסמונת הגודש האגני (PCS): הגדרה, סיבות ואבחון

מהי תסמונת הגודש האגני?

תסמונת הגודש האגני (PCS) היא סיבה שכיחה אך לעיתים קרובות לא מזוהה לכאבי אגן כרוניים אצל נשים, הנובעת מהתרחבות פתולוגית של ורידי השחלה והרחם (דליות פנימיות באגן). קיפאון הדם בוורידים גורם לגודש באיברי האגן, האחראי לכאבים כרוניים עמומים או לכובד באגן.

תסמונת הגודש האגני פוגעת בעיקר בנשים בגיל הפוריות שילדו מספר פעמים, ולעיתים קרובות אינה מאובחנת כי הדליות פנימיות (בלתי נראות) והתסמינים אינם ספציפיים.

🔍 האולטרסאונד או ה-MRI שלכם מזכירים אחד מהמונחים האלה?

ניסוחים מסוימים בדוח הרדיולוגי מכוונים לתסמונת הגודש האגני ומצדיקים חוות דעת של מומחה:

סיבות ומנגנונים

התרחבות ורידי האגן נובעת מאי-ספיקת מסתמים בוורידי השחלה (בעיקר בצד שמאל), הגורמת לריפלוקס ורידי אל האגן. הגורמים המעודדים הם:

• לידות מרובות: הריונות חוזרים מרחיבים את ורידי השחלה
• וריקוצלה שחלתית: המקבילה הנשית של הוריקוצלה אצל גברים
• לחץ על וריד הכליה השמאלי (תסמונת מפצח האגוזים או Nutcracker)
• לחץ על וריד האיליאק השמאלי (תסמונת May-Thurner)

תסמיני תסמונת הגודש האגני

• כאבי אגן כרוניים (> 6 חודשים), עמומים, תחושת כובד, המחמירים בעמידה ממושכת, בסוף היום, בזמן הווסת או לאחר יחסי מין
• דיספרוניה (כאב בעת קיום יחסי מין)
• כאבי מחזור
• דליות נראות בצד הפנימי של הירכיים, בשפתי הנרתיק הגדולות או באזור הישבן
• הקלה חלקית בשכיבה

מחלה שאינה מסוכנת, אך עם השפעה רבה

תסמונת הגודש האגני היא מצב שאינו מסוכן ואינו מצריך טיפול דחוף. התפתחותה איטית, בדומה לדליות בגפיים התחתונות, ולעיתים היא יציבה לאורך זמן. עם זאת, כאבים כרוניים שאינם מוקלים דיים עלולים, עם הזמן, להשפיע על מצב הרוח (חרדה, עצבנות, לעיתים מצב דיכאוני) ועל החיים האישיים, המקצועיים או הזוגיים. טיפולים תרופתיים יכולים להקל על התסמינים באופן חלקי, אך אינם מטפלים בסיבת התסמונת.

הטיפול: אמבוליזציה אנדווסקולרית

הטיפול המקובל בתסמונת הגודש האגני הוא אמבוליזציה אנדווסקולרית, הליך זעיר-פולשני המבוצע על ידי רדיולוג מתערב:

• מבוצעת בהרדמה מקומית, דרך דקירה (לרוב בקפל המפשעה), במשך כשעה
• כוללת סגירה של ורידי האגן הבלתי מסוגרים באמצעות קצף סקלרוזנטי ו/או דבק רפואי
• מסלקת את הריפלוקס הוורידי האחראי לקיפאון הדם ולכן לכאב
• ההתוויה נקבעת על ידי הרדיולוג המתערב בייעוץ ייעודי

בעת הזרקת החומר הסקלרוזנטי עלולים להופיע כאבים בבטן התחתונה הדומים להתקפים הרגילים למשך מספר שניות; הצוות מתריע בפני המטופלת בכל שלב, ומשככי כאבים ותרופות נגד בחילות ניתנים מראש כדי להפחית תחושה זו.

ההחלמה ושלב ההתאוששות לאחר ההליך

• השגחה באשפוז יום של 2 עד 3 שעות לאחר ההליך, עם ביקור של הרדיולוג לפני השחרור
• מנוחה של יום אחד מומלצת, ולאחר מכן היעדרות מהעבודה של כשבוע
• כאב חולף עלול להופיע ב-72 השעות הראשונות, ובדרך כלל נסוג במהלך השבוע הראשון; תרופות נוגדות דלקת ומשככי כאבים ניתנים לפי הצורך
• בדרך כלל מוצע ביקור אחות בבית ב-2 עד 3 הימים הראשונים
• יש להימנע מפעילות גופנית וספורט, וכן מכל מאמץ המגביר את הלחץ בבטן, במהלך השבוע הראשון
• סיבוכים נדירים

תוצאות ומעקב

האמבוליזציה מאפשרת שיפור משמעותי בתסמינים אצל כ-80 עד 90% מהמטופלות לאחר התערבות אחת או שתיים, כאשר בסדרות שפורסמו עוצמת הכאב יורדת מכ-7/10 לכ-2/10 ואיכות החיים משתפרת באופן ברור. יעילותה תלויה במנגנון הכאב, בהיסטוריה הרפואית והניתוחית ובמשך התפתחות התסמינים לפני הטיפול.

ייעוץ עם MRI בקרה נקבע 3 חודשים לאחר ההליך כדי להעריך את יעילות הטיפול ואת הצורך האפשרי באמבוליזציה חוזרת. הרדיולוג נשאר זמין לכל שאלה לאחר ההליך באמצעות טופס יצירת הקשר.

פוריות והריון

המחקרים הזמינים לא הראו השפעה שלילית של אמבוליזציה של תסמונת הגודש האגני על הפוריות או על הריונות עתידיים.

דליות בהריון: מה עושים?

במהלך ההריון, הגידול בנפח הדם הדרוש להתפתחות העובר מרחיב את ורידי האגן הקטן, והרחם הגדול מעכב באופן מכני את החזרה הוורידית מהגפיים התחתונות: עלולות להופיע דליות (בפות, בישבן, ברגליים). ברוב המקרים הן נסוגות, במלואן או חלקית, לאחר הלידה.

מומלץ להמתין 3 עד 4 חודשים לאחר הלידה לפני פנייה לבירור של אי-ספיקה ורידית, עד שהמצב מתייצב באופן טבעי.

שאלות נפוצות